אי שם בשלהי שנת 2009 נכנסתי לקבע בצבא ההגנה לישראל ( קורה..) והחלטתי לצאת מבית ההורים, שכן אני לא מקבל שכר עבדות, ולעבור לגור בת”א.
מצאתי דירה נחמדה, שחבר שלי גר בה לפני, בדרום העיר, שכ”ד זול ממש, ליד התחנה המרכזית. באזור הזה שכל אחת מהידידות שלי נשאלה כמה היא לוקחת לשעה כשהיא ירדה בתחנה שליד הדירה שלי.

אני בסה”כ לא בחורה, אז אף אחד לא שואל אותי כמה אני לוקח לשעה.. בכל מקרה הם היו מגלים שדי יקר.
אז דיי נהנתי מלגור שם באזור; גרתי שם עם חבר טוב מהצבא, שבעקבות המגורים יחדיו הבנו ביחד שאנחנו לא מסתדרים, ושכשלא גרים עם ההורים, הבית לא מסדר את עצמו.

אותו חבר היה צריך לעזוב את הדירה, והכניס במקומו חבר שלו, שבכלל לא הכרתי, והיה לנו ממש לא כיף לגור ביחד (איזה מרגיז זה לגור עם אנשים!), אז ברגע שהשתחררתי והתחלתי לעבוד בחברת תכנה מכובדת, עברתי לדירה ממש מגניבה ברחוב לילינבלום, והכי חשוב – לבד!

אז את רוב הרהיטים שהיו לי שם השארתי, כי גם ככה השגתי הכל דרך “אגורה” בחינם,
והדירה החדשה נראתה לי כמו מקום שאגור בו הרבה שנים, אז החלטתי לקנות רהיטים על “רמה”.

אפשר להגיד שהוצאתי את אזור ה10,000 שקל על ריהוט למעבר. דברים כמו מכונת כביסה, ספות (שזלונג!) ,ארונות , פינת אוכל, מדפים, שידות, מיטה, בסיס מפואר למיטה ..

שנה עברה לה, ובעל הבית החליט להעלות את שכר הדירה, ככה סתם, ב600 ש”ח בערך.
ממש התרגזתי כי לא היתה לו שום סיבה, מצד שני, להתחיל לעבור דירה עכשיו בגלל זה יהיה לי עוד הוצאה יקרה.
אז נפל לי האסימון. בעל הבית דיי מחזיק אותי בביצים, כי הוא יודע שאני לא אתחיל לחפש דירה חדשה על כל קונץ, וכל הרהיטים החדשים שלי ולהתחיל לשנע אותם עם מוביל זה רק עוד סיפור מרגיז.
אז הבטחתי לעצמי שבמקום הבא שאגור יהיו כמה שפחות רהיטים. מצידי חדר ריק עם כמה כריות ושטיח..

נריץ קדימה כמה חודשים.
החלטתי שהצעד הנכון הוא לעבור לגור בשותפות עם אנשים שיש לי חזון משותף איתם.
בעת המעבר, עברנו על הרהיטים אצלי בדירה – מה להשאיר בה לחברי הטוב איתן שגר בדירה במקומי, ומה לקחת לדירה החדשה של העץ.
בסופו של דבר לקחנו תנור, מכונת כביסה, מדפי כוורת, ו… שזלונג!

מה זה שזלונג? (לקוח מרחבי האינטרנט)
שזלונג הוא התעתיק העברי של השם הצרפתי שניתן לרהיטים אלו – Chaise Longue. פירושו המילולי של שם זה הוא “כסא ארוך”, באופן המתאר במדויק את הרעיון שמאחורי פריט ריהוט קלאסי אירופאי זה. השזלונג הוא מעין כסא מאורך, על גבול הספה, באופן כזה שרגליו של היושב עליו ונשען על המשענת נכנסות לכל אורכו של המושב – במעין תנוחה שבין ישיבה לשכיבה (שזלונג, כמובן, מיועד לאדם אחד בלבד). רגליו של רהיט זה הינן קצרצרות ודקות.

השזלונג שימש את בני הבית לשריעה, שינה, ישיבה משותפת. והתמקם באחד מחדרי השינה שלנו, לימים אותו חדר ייקרא “חדר השזלונג”, לימים החדר שבו אני אבלה בו את רוב הזמן שלי בעץ.
למה? כי בו גם היו ממוקמים כל הגיטרות והמגברים שלי, והיה לי מאוד נחמד לשבת שם ולנגן.

פה נכנס הסיבוך:
אני בסה”כ דיי מפוזר, ובסה”כ אני משאיר אחריי די הרבה בלאגן, ובסה”כ אני לא מנקה כל כך הרבה.
צירפנו את כל זה ביחד, וקיבלנו חדר שממש לא מתאים לעץבעיר, שאף אחד חוץ ממני לא רצה לשהות בו, ומתח ויגון משאר בני הבית.

למרות שדווקא בא לי בטוב חדר לעצמי שאף אחד לא רוצה להכנס אליו, הייתי מוכן לנסות דברים חדשים, ובאותה רוח של אותה הבנה לא ממומשת שבמקום הבא שאגור לא יהיה ריהוט, צמצמתי את הריהוט בחדר השזלונג.
מעכשיו, במקום בסיס למיטה עם שני מזרנים (ככה יצא), שולחן קפה, דסק, מגברים, מלא גיטרות על הרצפה, ארון ושזלונג,
הצטמצמתי למזרן, דסק, גיטרות (שהולכות בקרוב להתלות על הקירות) וארון.

מעתה חדר השזלונג חדל מלהתקיים, ומה שנשאר הוא חדר הזן והריקנות.
בחדר הזן והריקנות לא מצטבר אבק מתחת למיטה ולספות.
בחדר הזן והריקנות אפשר בקלות לעשות ספונג’ה בבוקר.
בחדר הזן והריקנות… יש זן וריקנות.

השלב הבא הוא למצוא את האיזון בין חדר שהוא מצד אחד ריק, ומצד שני נעים להיות בו.
כנראה איזושהי אפליקציה של פנג שווי, בשילוב עם קצת צמחיה.

מקווה לעדכן בהתפתחות.

בברכת שנה טובה וריקנית,
רביב