“אף פעם לא סבלתי את ריח האקונומיקה, אבל משום מה היא נחשבה בעיני לרע הכרחי. ובכן, לימים התברר שלמרות שיש מי שרוצה שנאמין אחרת, האקונומיקה היא לחלוטין ברת החלפה! מה רבה הייתה שימחתי כשאמרתי לה שלום ולא להתראות לפני כשנה”
(תמיצ, יולי 2007)

היום בצהריים ירון הביא לנו בקבוק אקונומיקה מהמכולת השכונתית.
בטקס רב רושם, שפכנו – הוא ואני – מעט מהנוזל המצחין אל תוך מערכת המים האפורים שלנו.
כן, כן, העץ עכשיו משקה את עצמו ב(טיפונת)אקונומיקה.

איך זה קרה? למישהו יש הסבר לזה?

למי שלא מעודכנת, תקציר הפרקים הקודמים:

לפני שנה, כשהגעתי לדירה 8, קיבלו את פני דלי מים מתחת לכיור במטבח, דלי מים מתחת לכיור באמבטיה, גיגית מים שאספה את מי המקלחת, ועוד שני דליים מלאים ליד האסלה בשירותים. מערכת מים אפורים הכי בסיסית, הכי עובדת: ממלאים את הדליים במים משומשים, ואז מדיחים בעזרתם את הקקי בשרותים.

לאורך השנה הזאת התאספנו כקבוצה, ועברנו לדירה 7 הענקית. בחדר האמבטיה הגדול (יש עוד אחד, קטן; נעזוב אותו בינתיים) צצו דליים בכמות דו-ספרתית – דליים ענקיים של טחינה או של סיד – כולם עולים על גדותיהם במי מטבח, אמבטיה, כיור, כביסה. דליים שונעו לאורך המסדרונות, ובכל פעם שמכונת הכביסה התחילה לסחוט את הבגדים, צליל הסחיטה היה מקפיץ את הכובסות (זה אני בעיקר) ומריץ אותן מקצה הבית כדי להעביר את צינור הפליטה שלה מהדלי המתמלא לדלי הריק שלידו. ליאור זינגר תאר את זה יפה: שוליית המכשף.

אז התקנתי מערכת מים אפורים.  עכשיו מכונת הכביסה שופכת את המים שלה לדלי השחור הענק, בתוכו יושבת משאבה טבולה שזורקת אותם מעלה אל תוך החבית הכחולה, וממנה הם זורמים בסיוע הגרוויטציה אל תוך הניאגרה. שרותי קסם, לא?

אמממ… לא בדיוק. כמו תמיד, הטכנולוגיה מבטיחה נוחות, אבל מביאה איתה גם הרבה בעיות וכאבי ראש. בראש ובראשונה – המים יושבים במערכת כמה ימים, ואז צומחות בתוכה מושבות של מיקרואורגניזמים. הן סותמות את הכניסה לניאגרה, הן מסריחות אימים, והן מסוכנות בפוטנציה. אנחנו דירה אקולוגית למחקר והדגמה, אז לקחנו את הזמן לנסות כל מיני פתרונות: ניסינו לחמצן את המים באמצעות משאבה של אקוואריום; ניסינו לשפוך לתוכם E.M; והיום, היום הגענו לשלב הכלור.

שלב הכלור

“לא כך הכלור (נתרן תת כלוריתי ליתר דיוק). באקונומיקה יש 3% מהכלור הזה והיא מביאה איתה בשורות רעות מאוד בכל אשר תלך. הריח שלה מצחין ומבשר על הרעילות של הכלור לגופינו בנשימה או במגע, כשהיא באה במגע עם צבע או כל חומר אותו היא “מנקה” נוצרים רעלים אשר משתחררים לאויר או זורמים להם עם הביוב ותורמים לזיהומי קרקע ומים.”
(תמיצ, שם)

טוב, אקונומיקה היא לא חומר סימפטי כידוע. אבל החל מהיום, אני מקווה שלזמן לא ארוך, אנחנו משתמשים בה כדי לחטא את מערכת המים האפורים שלנו. כתבתי את הפוסט הזה כדי לנסות ולהסביר למה בעיני מדובר לא בנסיגה אלא בצעד קדימה באבולוציה המבורכת של העץ. אבל הספקתי לכתוב רק את ההקדמה ועכשיו אני צריך ללכת. אז אני מפרסם את זה כחלק א’, ומתחייב בזאת חגיגית להמשיך ולהגיע לעיקר ההיגד מתישהו בימים הקרובים.

בינתיים, תודה על תשומת הלב.