Author Archives: alon

עוד מסיבה אקולוגית קסומה

שוב קפצנו למים,
יהי אשר יהי…
בהתארגנות רגועה וחסרת יומרות,
ושוב הופתענו לטובה…
כפי שקרה פעם אחר פעם.
התקבצו להן הא~נשים המתאימות/ים ועשו את הקסם.
והפעם פתחנו בקסם מיוחד: חגיגת חיבוקים בכיכר, באור קסום של אחה”צ, עם תחפושות ורוח טובה עד מאוד, ששרתה על כולנו, וּבִמיוחד על נועה, עם האצבע הקלה על הדק המצלמה, שהוכיחה שוב, שהאישה הנכונה מופיעה ברגע הנכון –ֹ במקרה זה, כשהצלם המתוכנן לא הִצליח להגיע…

Purim hug Liora
ליאורה פסקר מתחבקת עם תמי

עומר הִפליא להנחות אותנו במעגל ברוח הרגילה והאהובה עם מיקוד מיוחד וּנגיעה פורימית ועם איזון מוצלח בין פנים מוכרות, הנותנות תחושה של המשכיות, לפנים חדשות וּמסקרנות, שהחיבור שלהם/ן לעץ כה טבעי…

עוד חבר הופיע וּפתר סימן שאלה: מה וּמי יהיה על המוזיקה והריקודים? מי אם לא גלסקי הושיע וגרם לרבות מאתנו, בסיוע אלכוהולי מתון, להתנועע בחדווה רבה וּבלתי־מרוסנת…

וּכשהִגּיע הזמן, מבלי להיסחף, אבל גם מבלי למהר, בהדרגה, הכול התפזר, ו…לישון, ממש לא מאוחר…

הדרך לִמסיבת פורים
עוברת בִשבילי סתרים
ירידה במדרגות
עוד מעט אולי נרקוד
הרחוב מחייך חיוך דק, מהוסס
והפיקוס בשלו, לא מחופש
ועל המסיבה אין לך מה לכתוב?
יש ויש, אולי בקרוב

אז הנה כתבתי,
תודה לכולנו על ערב קסום ~~

אלון

הראש בעננים

הערה: בהמשך מופיעות תמונות, שצולמו במשך 45 דקות של דמדומים קסומים, כשבאוזניי מתנגנת מוזיקה קסומה מתוך הרדיו, וַאֲני משבץ כאן קישוריוֹת לִקטעים אלה, כדי שילוו את הקריאה.

מוזיקה:

QUI SEDES, סיום הגלוריה מאת פולנק
(Qui sedes ad dexteram Patris, miserere nobis.
Who sit at right hand of Father, have mercy on us.)

אציג את עצמי בשיא הקיצור ואומר, שאינני גר בדירת עץבעיר, אך אני חבר בקבוצה מכל בחינה אחרת.

במעגְלי השיתוף השבועיים שלנו אני נוהג להתבטא באופן הרבה יותר ענייני ופחות רגשי משאר החברות, כשאני מתייחס למה שעובר עליי. אכן, בִיסודי אני מסוגר, וּבמשך השנים התחלפה הסגירות בגישה סטואית, כלומר, בהימנעות מטלטלות רגשיות ומהשקעת אנרגיה בדרמות, וזאת מתוך העדפה של השמחה כמצב בסיסי קשה לערעור ושל שלוות-הנפש וכן של שמירת האנרגיה לעניינים, שאני בוחר להתמקד בהם, שהם רבים ותובעניים, והימנעות מ”גזלני האנרגיה”.
מצטרפת לכך גישה אנליטית, שאינה נוטה להתעכב על בעיות, אלא מתמקדת בקלות של ההתמודדות השקולה עם האתגרים של חיי כבר-מזל, שצרות גדולות אינן נחלתו…

אני אף רואה לעצמי שליחות לשדר מסרים אלה כדוגמה, שהיא הצעה וחומר למחשבה.

הבדל נוסף ביני לבין רוב חברות הקבוצה, שהן משתתפות המעגלים, הוא, שאני בן 45, כלומר, מבוגר מֵרובן בשנים רבות למדי, והשלבּים של ההתחבטויות הגורליות ברובם מאחוריי, וכעת אני מוקדש בעיקר למימוש הייעודים, שבחרתי לעצמי, וּמשתדל להימנע מאובדן המיקוד.

בכל-זאת, משהחלו המעגלים, ראיתי בכך הזדמנות לצאת מהקובייה ולשתף במתרחש בתוכי, ואכן אני שמח על־כך ואף עושה זאת במידה מסוימת, אך מדובר בתהליך של מציאת הדרך הטובה לי לעשות זאת.

וגם:
בל יתקבל הרושם, שאין לי רגשות, אלא שהעניין שלי בסיפורים, בִפרוזה או בִדרמות אנושיות ריאליסטיות קטן יחסית, ועיקר העניין שלי בעולמות המופשטים יותר של שירה וּמוזיקה, בִרגשות מעודנים וּבדרכי הבעה מתוחכמות. על־כן, הִרגשתי, שהדרך המתאימה ביותר בשבילי להביע את עצמי תהיה במלים שיריות.
הקושי, שנותר, הוא, שלאחרונה אינני מתפנה כמעט לכתוב שירה, ואף־על־פי שחולפים בי רעיונות רבים לִכתיבה וּדברים רבים, שאני רוצה להביע, אינני מוצא את הפנאי לרשום וּללטש אותם.

אולם משהעליתי זאת במעגל, הייתה התלהבות מהרעיון, ועומר אף הבטיח להתאמץ וּלהקדים חזרתו מֵחופשה כדי להשתתף במעגל, שעמד להיעדר ממנוּ, אם אבטיח לכתוב שיר לכבוד המעגל.

הזמנה כה חמה הִספיקה לי כדי להתכוונן וְלעשות זאת. עיקר ה”עבודה” היה לֶאֱסוף את מה שעלה בי במהלך אותם ימים וּלעבד זאת בתוכי, כמעט מבלי לכתוב.

את הכתיבה הִשארתי לרגע האחרון. עשרים דקות לפני צאתי לדרך מהאוניברסיטה אל המעגל התיישבתי וכתבתי את השיר. בדרך עוד ליטשתי אותו מעט בראשי, והנה הוא:
מוזיקה:
והשיר:
מה מצדיק להוריד את העיניים
מֵחזיונות העננים
האינסופיים
שלא ללטף במבט
כל ענף
ודאי לא פכפוך המוזיקה המחיָה
יולדתם וגם בתם
גם לא ההרהורים
מהם עושים שירים
גם לא ההרהורים על ההרהורים
ועל הקשב
אולי הדאגה לצמח שנרמס בשטף
אולי סודות אינסוף שמתחת לִפני־השטח
מלים לא־מקרבות –ֹ לא לָבטח
עיכול אינו אמור לגרום לי מתח
אם יצאתי מֵאיזון, אשוב אליו באופן דֵי־סתמי
קודם זוג־צבּים בִמְרוץ־חיזור וחוגלה בצהרי־יום חול־המועד קריר־חמים
אחר־כך במעוֹף המאושר עדיין בדרך עם עצמי־מתחת־עננים
ועכשיו המבט מתלבט בין יְפי־העננים לְזיו־הפנים
מֵשיב בשיר לסיפוריכם
שומע את השיר בסיפוריכם
(בכל שורה התמונה הימנית קודמת לשמָאלית)
IMG_0695 IMG_0696 IMG_0697 IMG_0698 IMG_0699 IMG_0700 IMG_0701 IMG_0702 IMG_0703 IMG_0704 IMG_0705 IMG_0706
מוזיקה:
מאז הִספקתי לכתוב שיר נוסף למעגל, ואמשיך בכך מעת לעת.
איך לשאת את אורגזמת החיים?
 את השפע העולה על־גְדות הכלים?
את תזזית האברים הבלתי־נלאים?
 את שוליוּת האיומים הקיומיים?
 
בַחֲלומי, שאין ממשי ממנוּ, יש טוב בלי רע,
 אין מצוחצח בלי מהוה,
נוצץ בלי מחוספס,
 יש זוהֵר ואינו עשֵן,
אין רָקָב שאינו מדשן .
 
את החליפה אני מעדיף ללבוש בִמְמד הצלילים והמלים,
 שם יופיהּ, אי־אפשר לעמוד בפניו, כולו אמת אחר אמת, אמת לצד אמת, אמת מעל אמת, אמת מאחורי אמת.
והכול בחינם, אך לא לשווא.